אני מניחה שלא תופתעו לשמוע שלא תכננתי להיות אם יחידנית. לא לחשתי את זה כמשאלת לב כמוסה בימי הולדת, לא שיחקתי עם זה בראש באינספור גרסאות, חשבתי שזה יהיה אחרת לגמרי, אבל לחיים היו תכניות אחרות. בדבר אחד הייתי בטוחה- לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן לוותר על חוויית האמהות. בשלב הזה בלי שזוגיות על הפרק, עמדו בפני בעצם שתי אפשרויות: אמהות יחידנית או הורות משותפת, וכיוון ששתיהן כמובן לא היו הבחירה הראשונה שלי, מצאתי את עצמי מתלבטת בשאלה מי מהן טובה יותר עבורי.
הבחירה להיות הורה כשאני ללא זוגיות הייתה מורכבת ומפחידה. עד היום כשאני נזכרת בתקופה הזו מתהפכת לי הבטן ואני מרגישה את חוויית הקרקע הנשמטת מתחת לרגלי ואני חסרת אונים ומבוהלת. בליל תחושות ורגשות, תחושת כישלון ואבל על אובדן חלום הזוגיות, פחד מהתהליך עצמו ומאייך הוא ישתקף בעיני אחרים, התמודדות עם החיים בפועל (בין אם באמהות יחידנית ובין אם בהורות משותפת), עוצמה והתרגשות לצד לחץ וחרדה מהקיום הכלכלי, כוח לצד בלבול ועוד שלל רגשות שהציפו והתערבבו יחד עם המחשבות בתהליך שהזין את עצמו.
היה ברור שבכל דרך שאבחר יש גם יתרונות וגם חסרונות. יתרון של דרך אחת הוא חסרונה של הדרך האחרת ולהפך וזה מצב שמקשה מאוד על הבחירה. בדרך כלל אנחנו נוטות לבחון ולהשוות בין היתרונות של כל אחת מבין האפשרויות, או גרוע מכך משוות יתרונות במודל אחד מול חסרונות במודל האחר והשוואה זו לא רק שלא מסייעת בתהליך הבחירה, להפך, היא מקשה עליה והופכת אותה לכמעט בלתי אפשרית. באופן אישי, רציתי מאוד את היתרונות שבמודל הורות המשותפת, אך לא הייתי שלמה עם מה שהיווה בעיני חיסרון. רציתי גם את היתרונות שבמודל האמהות היחידנית אך החסרונות שבמודל זה הפחידו אותי. לא הצלחתי להבין מה מניע אותי ואת הבחירה שלי. בדיעבד, הבחינה שלי את המודלים וההשוואה ביניהם, הייתה לא מדויקת ולא איפשרה לי להבין מה באמת נכון עבורי.
אחד היתרונות הבולטים בהורות המשותפת הוא קודם כל הימצאות דמות האב שחסרה במודל האמהות היחידנית, החלוקה בנטל הכלכלי, מרחב הזמן שאקבל בזמן שהילד/ה יהיו עם האב והחוויות המשותפות לעומת הפחד מהעול הכלכלי ומהלבד שבאמהות היחידנית, אך מנגד, התהליך דורש זמן והכרות עם אדם חדש ויצירת שותפות כביכול עסקית המהולה בכל רגש אפשרי בעולם – יצירת ילד והקמת משפחה זה דבר גדול שאין ממנו דרך חזרה. פגישות והכרות עם שותף דומות במובן מסויים לעולם הדייטים, שלחלקנו יש רתיעה ממנו, לעומת זאת הפחד מהאמהות היחידנית, שבה היתרון הוא בעצמאות, בתחושת החופש והתהליך עצמו ניתן לביצוע תוך מספר חודשים ספורים מרגע קבלת ההחלטה, לעיתים גדול כל כך שהוא גורם לנו לחתור להורות המשותפת מבלי לחשוב האם באמת אני מסוגלת לה.
בחלק מהמקרים הרצון בשותפות אינו תואם את מי שאני, כך קרה לי בעצם כאשר ביליתי שנתיים תמימות, ללא ליווי חיצוני והכוונה, בניסיונות לאתר שותף מתאים אך בעצם לא התאמתי אני למודל השותפי ובכל פעם מצאתי את עצמי מקלקלת, עוצרת, נבהלת ולא מקדמת תהליכים עד הסוף. יש את מי שכן בנויה לשותפות כזו ואז צריך ולצאת לדרך, למצוא את השותף הנכון, ללמוד להפריד את הזוגיות מהשותפות ולהתכנס להכרות תוך זמן סביר לשני הצדדים, ללמוד לפתור מחלוקות ולערוך הסכם.
הכי חשוב שכל אחת תהייה כנה עם עצמה ותשאל - האם אני אדם שותפי או שאולי לא ממש?
היום יש ניסיון מצטבר לגבי "המתכון" להצלחה בכל אחד מהמסלולים. תהליכי הליווי הם לרוב קצרים וממוקדים. כאלו שמסייעים לך לקבל את ההחלטה בין החלופות, או כאלו שמיועדים לתת לך תמיכה וסיוע כדי לאפשר לך את הרוח הגבית הדרושה להצלחה בדרך שבחרת.
ניסיוני האישי, הליווי וההדרכה בהם אני עוסקת כבר 4 שנים ויותר ובתוספת 10 שנות עיסוק כמאמנת אישית ומנחת לימודי אימון, הביאו אותי לפתח מודל, בו במספר פגישות קצר תוכלי לדעת איזה מהמסלולים נכון לך יותר ולהבין איך את יוצאת לדרך, כמובן מבלי לבטל את האפשרות לבחור במודל אחד ותוך כדי תנועה להחליט שהמודל האחר נכון לך יותר, מתוך בחירה ובמסגרת זמנים מיטיבה שתשאיר לך מרחב נשימה להתנהלות רגועה ותפחית את הלחץ, שהוא בדיוק כמו מלח.. תמיד נמצא בכל תבשיל אבל המינון שלו קריטי והופך את התבשיל לטעים, תפל או בלתי אכיל.
צרי קשר לשיחה קצרה ולתאום פגישה
